סיפור על תפילה.
לפני מספר שנים התחלתי לחגוג את ימי ההולדת שלי בדרך מעט אחרת, אם פעם זה היה ציון היום שבו נולדתי, מספר שהתחלף, עוגה, חברים, גראס טוב וכמה בירות, בשנים האחרונות ימי ההולדת הפכו לאירועים מכוונים בחיי. לפי האסטרולוגיה בימי ההולדת שלנו השמש מסיימת מחזור של 365 ימים, וכמו כל מחזור הגיוני, היא חוזרת למקום שממנו יצאה לדרך – סוגרת מעגל.
אז זהו שלא בדיוק מעגל, כלומר זה כן מעגל אבל יותר בכיוון של ספירלה, זוהי אכן אותה נקודת תצפית רק ממקום מעט שונה, גבוה יותר. השמש שיצאה מביתה בגיל 37 בחיי כבר לא אותה שמש בגיל 38, הרבה מים עברו בנהר נפשה, וכמו השמש, כך גם אני.
התבוננות עקבית במחזורי חיי לימדוני שלאדם כמו לטבע עונות משלו, הזרעים והמשאלות שאזרע ביום הולדתי יניבו פירות באביב חיי, במילים אחרות זה אני שיוצר את מציאות חיי. וכמו שאמר לי אמיליו בברזיל, יום ההולדת הוא שולחן השרטוט שלך.
אז איך אני מצייר את השנה הזו? מהם העקרונות שאליהם אחזור ברגעים הכבדים של חוסר וודאות ותנועה?
אני נזכר בהלן קלר שכתבה שהדבר שנורא יותר מעיוורון, הוא ראיה ללא חזון.
בתרמיל מסע השמש כמו צידה לדרך ינוחו זרעי התפילה הללו, והזמן כמו חורף טוב ישקוני, זרעי המשאלות, וגם זרעים אחרים שהסתננו דרך הפתחים הצרים של התודעה, זרעי ספקות ופחדים, כולם ללא יוצא מן הכלל ינבטו במסך חיי.
מיום הולדת ליום הולדת למדתי שהדרך הטובה לזרוע היא לאו דווקא להיישיר מבט לעתיד מבטיח, החיים על ציר זמן הספירלה מבקשים גם להביט במראה, להתבונן במה שחלף, איזה זרעים נבטו? על איזה חלומות ויתרתי? מה פספסתי ומה מילא אותי גאווה? מתוך התבוננות שכזו, אני משתדל לזרוע בבהירות את השנה החדשה.
וכך שנה אחר שנה, שאני כותב את תפילת יום ההולדת שלי ממלא את היום הזה בחזון, כוונה, במילות תפילה – זרעים, מתוך אמונה שאירועי החיים ינביטו אותם.
פעם הייתי מעביר לילה ביער לבדי, מביט על הכוכבים, ושולח כוונה לשמיים, בשנים האחרונות אני מבלה את ימי ההולדת עם חברים טובים סביב מדורה, ואמיליו אחד מברזיל שהגיע לבקר, גם השנה, איזה מלך, יאלללה.
שבוע לפני שהשמש מסיימת מעגל שכזה, אני נוסע להתבודד, השנה כמו השנים האחרונות נסעתי לחופי סיני, שבעה ימים בסיני מעניקים לי את הזמן הראוי לעשות חשבון נפש, בזכוכית מגדלת התבוננתי במסלול הגִ'יפִיאֵס שנפשי צעדה בה השנה, בסיני השמש דיברה, גם הדקל דיבר, והחושה, והגלים, והאלמוגים, החלומות היו צלולים והעבר חדר לרגע הנוכחי במילים שנכתבו על דפי שורות, הייתה זו שנה נפלאה עבורי, הענקתי לעצמי להתבטא במילים בסיפורי חיי כאן בפייסבוק, הוצאתי את 'אול אין' מופע הסטנדאפ הרביעי לחיים, שחררתי מטענים ואמונות צמצום מעכבות, הכרתי שני חברים חדשים, נפרדתי מחבר אהוב, עשיתי סקס פעמיים, לא להיט, אבל ברגוע, קראתי 47 ספרים השנה, המשכתי לרקוד, להכיר את ענבר את דנה וגם את איריס מזל קשת, לפתוח אינסטגראם, וללמוד להפעיל סטורי. שחררתי שני קטעי סטנדאפ, השתתפתי ב 3 סדרות טלוויזיה, סרט קולנוע אחד, 2 צרחות בוז בהופעה, ואחת תאונת אופנוע, הפכתי להיות דוד בפעם החמישית, עברתי למושב ירוק, התחלתי לרוץ כמעט כל יום – היו זרעים שנבטו היטב, היו זרעים שפחות טיפחתי, כאלה שזנחתי, הספר שתכננתי לכתוב שכב שם בתיקייה במחשב, זרעי ספקות חלחלו במלאכת הכתיבה, גם השנה לא מימשתי את ההבטחה לטייל בהודו והסדרה שתוכננה נגנזה.
את יום ההולדת בשלישי האחרון חגגתי עם חברים סביב האש, ואת תפילת היומולדת שלי החלטתי הפעם לחלוק כאן, מכיוון שפייסבוק כמו השמש אוהב לסגור מעגל, ובנוסף גם להציף את הנוטיפיקיישן בזיכרונות, אין לי ספק שאפגוש את הטקסט הזה שנה הבאה ושנה אח"כ ושנה אח"כ, מרגש יהיה לקרוא את הכוונות שלי מנקודות התצפית הגבוהות של מסע השמש שלי.
אז הנה היא לפניי ולפניכם:
"השנה אני מאחל לעצמי להתרחב בהשפעה היצירתית שלי, לא לפחד לתת למילים את אור החשיפה.
מאחל לעצמי שאחדד את כישורי הכתיבה, את כישורי המשחק, ואת חוש ההומור.
שאמשיך ללמוד את הדברים שמסקרנים אותי, ושאקרא יותר ספרים באנגלית.
אני מאחל השנה לבטוח יותר באינטואיציה ובשאיפות שלי, בעיקר בימים מעורפלים.
שאשתחרר מדפוסי חשיבה מעכבים שעוד נותרו, לשחרר הרגלים והתנהגויות שאינן מקדמות אותי, ובעיקר להימנע לשקר לעצמי בזמן שאני מתמקח על אותן ההתנהגויות המזיקות שעדיין משרתות אותי.
אני מאחל לעצמי השנה להיות ער לחופש הבחירה לאירועי החיים, אלה אינן הנסיבות זה התגובה שלי אליהם.
להתנהג באדיבות, בטוב לב, בנדיבות ולהעניק מהשפע, מי ייתן ואזכור שאני חי בעולם של 'יש'. לכבד את ההבטחות והמחויבות שנתתי לעצמי, שלא אתקמצן על עצמי ושאמשיך לטפח את גופי, את יצירתי ואת נפשי, להיות מקור של שמחה.
לשאול שאלות חזקות, ואמן שהשנה אפגוש בתשובות אליהן ביום יום.
לרכך עוד את קשיחות הלב שנותרה מהפרידה ההיא, ולהיפתח יותר להרמוניה, לאהבת אישה, למגע, לחיבוק.
מאחל לעצמי שאקשיב, לא רק מהאוזניים אלה מכל הלב, מכל הגוף.
שאדבר בבהירות, שבפי תמיד יהיו המילים הנכונות בזמן הנכון בהקשר הנכון.
לשחרר עוד שלושה קטעים מהמופע, לכתוב את הסדרה, להפריח חיים בספר, ולהעניק לו הזדמנות נוספת לבטא את עצמו.
לטפח את ההומור ואת הדמיון, ללמוד עוד על קומדיה על טיימיניג ועל הקשבה.
וליישם.
ליישם.
ליישם.
ליישם את העקרונות שבחרתי לחיות על פיהם, לומר הרבה תודה, ובעיקר לסמוך על השנה הזו, על הבריאה ועל החיים שיובילוני תמיד למקום הנכון.
בימי בצורת יצירתיים, בשממת הלב שקו האופק אינו נראה אני מאחל לעצמי לזכור שהימים האלו חולפים וגם אם חוסר וודאות הוא התו היחיד במנגינת היום, אני מאחל לעצמי לצעוד, צעד אחר צעד, במדבר שומם זה, באמונה וידיעה שהמחזוריות תיתן אותותיה, וגשמי ההשראה יבואו בעוצמה.
השנה אני מבקש לנהוג בעצמי בכבוד, לתת אישור לעצמי ופחות להסתמך באישורם של אחרים, כי דבר ראשון זה אני שראוי לעצמי.
שהשמש תנוע בזוויות הרמוניות בקריירה, במערכות היחסים, ביצירה, בדמיון, במצב הפיננסי, בשקט הפנימי.
ולהרפות, להרפות ולסמוך. TRUST. שברגעים מאתגרים בחיים, השמש תוביל אותי למקום טוב.
חיובי.
ומופלא.
מיי ייתן וכך יהיה.
ושיהיה מזל.
וטוב.
שנת 38.
וזאת תמונה של פשטות.
לגונהכחולה אחת בסיני.
